נסיוננו בניהול תיקים בבתי המשפט למדנו, שגם כאשר הסיכוי המשפטי של הלקוח נמוך, לעיתים צריך לשנס מותניים ולהילחם על הצדק. למדנו, שיש צדק בבתי המשפט, ותפקידנו הוא להתוות לשם את הדרך. לא תמיד זה מצליח, אבל שווה לנסות.

כך המקרה שבו ייצגנו את ל’, אשר הגיעה אלינו לאחר שיחסיה עם בעלה עלו על שרטון, והיא ביקשה לפתוח בהליך של גירושין.

ל’ ו- א’ נישאו כדת משה וישראל. טרם נישואיהם, חתמו בני הזוג על הסכם ממון, אשר קבע כי דירה שבבעלותו של א’, תיוותר בבעלותו גם לאחר הנישואין, ולא תהווה חלק מהרכוש המשותף של בני הזוג, ואילו כספים בסכום של כ- 100,000 ש”ח שהיו ל-ל’ לפני הנישואין יוותרו אף הם בבעלותה הבלעדית של ל’.

עברו השנים, ובני הזוג ביקשו להקטין את המשכנתא הרובצת על דירתו של א’. הם חתמו על הסכם ממון נוסף, אשר קבע כי ל’ תעביר כספים שבבעלותה הבלעדית להקטנת המשכנתא על הדירה, וככל שבני הזוג ייפרדו, ל’ תקבל מחצית משווי הדירה לצורך רכישת דירה אחרת.

בני הזוג חתמו על הסכם הממון, אך לאחר ש-ל’ העבירה את הכספים לכיסוי חלקי של המשכנתא, סירב א’ לאשר את ההסכם בבית המשפט.

יחסיהם של בני הזוג עלו על שרטון, ו-ל’ פנתה, כאמור, למשרדנו על מנת לייצגה בהליכי הגירושין, לרבות בתביעה לחלוקת הרכוש.

פסיקת בתי המשפט בעניין הסכם ממון שלא אושר כדין על ידי בית המשפט קבעה באופן עקבי, כי הסכם ממון כזה איננו בר תוקף.

בפסק דין שניתן על ידי סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, כב’ השופט מנחם הכהן, התהפכו היוצרות. בפסק דין אמיץ קבע כב’ השופט הכהן, כי יש לראות בהסכם הממון כהסכם מאושר ומחייב, וזאת לאור התנהלותו חסרת תום הלב של א’, אשר חתם על הסכם הממון, קיבל את הכספים מאת ל’ לצורך כיסוי חלקי של המשכנתא, ולאחר מכן חזר בו וסירב לאשרו בבית המשפט.

כב’ השופט הכהן הפנה לפסיקה קודמת, הקובעת כי במקרים חריגים בלבד ניתן לקבוע שהסכם ממון תקף אף שלא אושר כדין, ובין היתר במקרים שבהם הצד המתנגד להסכם הממון נוהג בחוסר תום לב. השופט הכהן הכיר במקרה זה כאחד מאותם מקרים חריגים, ולא האמין ל- א’ שחתם על ההסכם בשל לחץ שהפעילה עליו ל’: “לפנינו מקרה מובהק…בו צד אחד נוהג בחוסר תום לב, ולאחר שנהנה מהוראות ההסכם המטיבות עמו, מתנער וטוען כי לפנינו הסכם לא תקף”. מכאן, קבע השופט, כי הוראות הסכם הממון השני שנחתם במהלך הנישואין, תקפות, ועל כן דירת בני הזוג תימכר והתמורה תחולק בין הצדדים.

א’ לא הסכים להשלים את הפסיקה, והוא ערער על כך לבית המשפט המחוזי. ערעורו בעניין זה נדחה. ל’ ו- א’ התגרשו, וכעת תוכל ל’ לקבל את התמורה בעד מחצית הדירה, לרכוש לה ולילדיה דירה אחרת, ולהתחיל לבנות את חייה מחדש.