כאשר אדם הולך לעולמו, הוא משאיר אחריו נכסים וזכויות, הנקראים “עזבון”. עזבונו של אדם מתחלק בין יורשיו, בין אם המדובר ביורשים על פי דין, בהתאם לקבוע בחוק הירושה, ובין אם המדובר ביורשים על פי צוואה, בהתאם לקביעתו של המנוח.
לעיתים חלוקת העזבון בהתאם לחוק הירושה או בהתאם לצוואה יוצרת קשיים עליהם מבקשים היורשים להתגבר. למשל, תשלומי המס שעשויים לחול על מי מהיורשים במידה ויירש נכס מסויים, היות אחד היורשים תושב חו”ל, רצונם של היורשים שלא להיות שותפים בנכסי העזבון ולמנוע תלות של יורש אחד בהחלטת יורשים אחרים, או מחלוקות אחרות המתגלעות בין היורשים לבין עצמם ועשויות לעיתים להגיע לערכאות המשפטיות.
חוק הירושה מאפשר ליורשים (ולהם בלבד) להגיע ביניהם להסכמה ולשנות את אופן חלוקת העזבון (בין אם הוא נקבע על פי חוק ובין אם הוא נקבע בצוואה) באמצעות עריכת הסכם לחלוקת העיזבון.
את ההסכם יש לערוך בטרם חלוקת נכסי העזבון. ככל שכבר חולקו נכסי העזבון או חלקם בין היורשים, לא ניתן לערוך הסכם לחלוקת עזבון.
הסכם חלוקת עזבון חתום הינו בעל תוקף במוסדות הנדרשים, לרבות בנקים, לשכת רישום המקרקעין, חברות משכנות וכד’.
האם הסכם חלוקת עזבון מתאים לנסיבותיך? זאת יש לברר עם עורכי דין המתמחים בתחום העזבונות, השוקלים את מכלול הנסיבות ומתאימים את ההסכם לצרכים הייחודיים של כל מקרה ומקרה.
משרדנו מתמחה בתחום העזבונות ויעמוד לרשותכם בעניין זה.
בתפילה להשבת החטופים, שמירה על חיילינו ורפואת הפצועים.
מאמר זה הינו לידיעה בלבד ואין באמור בו כדי להוות ייעוץ משפטי.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!